מרגליות - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' גבריאלי

החלטה

1.בפני בקשה להארכת תוקפו של צו מניעה זמני (להלן: "הצו"), אשר ניתן בתיק זה ע"י כב' השופטת סמסון ביום 2/12/10. ע"פ הצו נאסר על המשיבה, או מי מטעמה, לבצע פעילות הכשרה, נטיעה, עיבוד וכל פעולה חקלאית אחרת במקרקעין הידועים כגוש 14022 חלקות 1, 3 ו – 4 (להלן: "המקרקעין") במושב מרגליות למשך שנה עד ליום 2/12/11.

בתאריך 1.12.11 ניתנה על ידי החלטה להארכת תוקפו של הצו עד להכרעה בבקשה להארכת תוקפו.

הצו ניתן לאור טענת המבקשת על פיה בהתאם לתכנית מתאר מקומית אשר פורסמה ביום 25/2/10, שונה ייעוד המקרקעין מחקלאות לקרקע למגורים לצורך פרויקט הרחבה של היישוב.

מאחר שהמבקשת טענה כי המשיבה החלה ביום 8/3/10, באמצעות בנה, להכשיר את הקרקע לצורך נטיעה, בניגוד להוראות התוכנית ותוך חריגה מגבולות הקרקע שהוקצתה למשיבה, הגישה בקשתה למתן הצו.

2.ביהמ"ש השתכנע כי המבקשת הראתה זכות לכאורה, לתביעתה לצו קבוע, שכן פעולה חקלאית במקרקעין עומדת בסתירה לשימוש המותר במקרקעין ע"פ התוכנית.

ביהמ"ש בחן את מאזן הנוחות וקבע כי יש להעדיף במקרה דנן את אינטרס המבקשת על הנזק הכספי שעלול להיגרם למשיבה והניתן לפיצוי הולם.

ביהמ"ש הוסיף וקבע, כי לא הוכחה טענת אפליה שכן לא הוצג ולו מקרה אחד בו המבקשת אפשרה לאדם אחר להתחיל בפעולות חקלאיות במקרקעין הכלולים בתוכנית.

יחד עם זאת ובשל טענת המשיבה כי קיימים סיכויים שההרחבה בפועל לא תתבצע במשך תקופה ארוכה, קבע ביהמ"ש כי מן הראוי שהצו יוגבל בזמן באופן שביהמ"ש יוכל לעקוב אחר התקדמות פרויקט ההרחבה.

ביהמ"ש הבהיר כי אם המבקשת תקפא על שמריה ולא תעשה מאמץ רציני לבצע את הפרויקט תוך זמן סביר, צו המניעה לא ישיג תכליתו ומנגד נזקה של המשיבה ילך ויגדל.

3.בבקשתה להארכת תוקפו של הצו, טענה המבקשת כי מטרת הצו הושגה שכן פרויקט ביצוע ההרחבה נמצא בעיצומו. המבקשת הפנתה לתצהיר עדות ראשית שהוגש בתיק מטעם מזכיר המבקשת ועל פיו עשתה המבקשת כל שביכולתה לקדם את הפרויקט. המבקשת הדגישה כי כל פעולה חקלאית של נטיעה חדשה שתתבצע כעת במקרקעין לא תניב כל פרי עבור המשיבה לפני תחילת העבודות בשטח המתוכננות עד לשנת 2013. מאידך, אם יותר למשיבה לבצע עבודות יהיה בכך כדי לקבוע עובדות בשטח אשר יעכבו את ההרחבה.

4.המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי המדובר בתביעה נקמנית וכי המבקשת לא הציגה כל פעולה שנעשתה לצורך הכשרת הקרקע והכנתה לבנייה ואף לא פנתה למשיבה לעניין פיצוי או קרקע חלופית. המשיבה טענה כי היה ויתאפשר לה לנטוע, לא תעכב בעתיד כל פינוי ואף לא תבקש פיצוי מוגדל, הכל ככל שיהיה פינוי של השטח במשך 3-4 השנים הקרובות.

יחד עם זאת, הדגישה המשיבה כי ככל שהפינוי יהיה בעוד שנים רבות, תעמוד על זכותה לפיצוי מלא, גם על הנטיעה האחרונה.

המשיבה שבה וחזרה על טענת האפליה בנוגע להתנהגות המבקשת ביחס ליתר החברים והתנהגות המבקשת כלפיה.

בתשובה לתגובה זו השיבה המבקשת כי לצורך קביעת פיצויים לבעלי הנחלות במקרקעין נשוא ההרחבה יש צורך בהשתתפות מינהל מקרקעי ישראל ואישורו (שכן הפיצויים ישתלמו מתוך כספים שייגבו מהמשתכנים בהרחבה). לפיכך טענה המבקשת כי,בטרם קיבל מינהל מקרקעי ישראל החלטות בעניין ,לא ניתן לקדם הסדר לפיצוי המשיבה.

עוד הוסיפה המבקשת כי גם הסדר לנטיעות עתידיות בשטח אינו אפשרי,ללא שיתוף מינהל מקרקעי ישראל אשר אינו צד להילך דנן.

דיון:

5.עיון בתצהיר עדות ראשית מטעם המבקשת, מעלה כי לא ניתן לקבוע שהמבקשת קפאה על שמריה. מסקנתי מעיון במסמכים שהוצגו בפני הינה שהמבקשת, באופן סביר ובהתחשב במהות הפרויקט ובהיקפו, החלה לקדמו בפועל.

מנספח ט"ו לתצהיר המבקשת עולה, כי במשרד הבינוי והשיכון נערכו במשך השנה האחרונה פגישות עם נציגי המבקשת, נציגי המועצה האזורית ואנשי מקצוע בתחום התשתיות והתכנון, לצורך קידום תכנית התשתיות להרחבה. ראה, בין היתר, ישיבה מיום 19/7/10 בעניין תכנון תשתיות כבישים, ביוב, מים, נוף, חשמל ומדידות. כן ראה סיכום פגישה מיום 31/10/10 על פיה כבר אושרה תוכנית חלוקה פרצלציה לעניין כבישים בוועדה המקומית ואף ניתנה הנחיה לקידום התכנון ביחס לכל ההרחבה, כולל אומדנים לפי כבישים. עוד סיכום פגישה מיום 21/7/11 אשר בסיומה אף ביקש מהנדס המועצה לקבוע לו"ז לסיום התכנית.

אין ספק כי הרחבה בהיקף המדובר אינה נעשית בהינף יד והיא כרוכה בהליכים ושלבים רבים בתחום התכנון. יחד עם זאת, החלטת כב' השופטת סמסון התייחסה במפורש לביצוע הפרויקט תוך זמן סביר ואי קפיאה על השמרים.